<h1>לקוטי רבינו בצלאל אשכנזי</h1>
<h2>דף ג.</h2>
[תוד"ה תחלה לגרים שנצטוה על המילה]. ונ"ב גיליון והריטב"א ז"ל פירש שנצטוה על המילה תחילה והכיר את בוראו. ע"כ.
<h2>דף ג:</h2>
בכה ר"א ואמר סוד י"י ליראיו. פירוש דלהכי בכה, דע"י דברכוהו ורחקוהו הוכרחו בטרחא זו לעמוד למנין, ואילו הוה בבית המדרש לא היו צריכין לכך, אלא שמרחמי [י"י] היה שכיוונו אל האמת ע"ש סוד י"י ליראיו. ואי לאו הכי [היה] מחלוקת מתרבה בישראל. גיליון ע"כ.
<h2>דף ד.</h2>
גמר לה לה מאשה. קשה למ"ד מופנה מצד אחד למידין ומשיבין מנליה דעבד חייב במצוות כאשה, דהא לה [לה] דכתיבי גבי גט תרוייהו צריכי, [חד] לה ולא לה ולחברתה, וחד לה לשמה, וא"כ יש להשיב מה לאשה שכן [מותרת] לבא בקהל. וכי תימא ממזר יוכיח, איכא למיפרך מה לממזר שכן בא מטיפה כשרה. ואין לתרץ גר עמוני יוכיח, דאיכא למיפרך מה לגר עמוני שכן איסור אחוה בתולדותיו, מה שאין כן בעבד. ומורי רבי אביגדור כהן תירץ דלה באשה נמי מופנה, דמצי למיכתב "וכתב ספר כריתות ונתן בידה", דמשמע אחת ולא שתים. והא דתניא בפרק השולח, המשחרר חצי עבדו רבי אומר קנה וכו', ומשמע דג"ש דלה לה אינה מופנה אליבא דרבי, אם כן מנלן דעבד חייב במצות כאשה. ופירש מורי רבנו שמחה דההיא לאו פירכא ממש היא [אלא] הכי קאמר רבי לרבנן כיון דגמריתו לה לה מאשה דון מינה מה להלן בשטר אף כאן בשטר, ואוקי באתרה מה כסף לחצאין [אף שטר לחצאין]. והכי שמעינן ליה ל[רבי] בפרק כל התדיר ובפרק בתרא דמנחות. תוספות שיטה מפרק החובל.
<h2>דף ד:</h2>
אי הכי אהדרה. נ"ב ואי קשיא וכי לאחר שנטל נשמתה יש בו כח להחיותה. ונראה בעיני דעל ידי כוויית האוד פרחה נשמתה ונגווע, וכיון דעדיין לא הגיעה זמנה ליפטר מן העולם בקל יכולים להשיב נפשה. גיליון ע"כ.
<h2>דף ה.</h2>
תוד"ה מוסיפנא לו והוה חילופיה. יש להקשות וכו' וצ"ע. נ"ב גיליון כשפוסקים שנותיו של אדם פוסקים נמי אם יהיה רשע שגורמין שום מקרה כזה שיפחתו לו מקצבתו כך וכך באותו זמן שאירע לו. ואי צורבא מרבנן הוי וחסיד ועניו דמעביר במיליה שיוסיפו לו כך וכך. לפיכך אמר משלו נתנו לו. אי נמי דחזקיה הוה מלך לא מעבר במיליה, דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול שנאמר שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך. ולפיכך דווקא משלו נתנו לו. אבל למאן דמעביר במיליה, אפילו שאינו שלו נותנין לו. וקרא דאמר את מספר ימיך אמלא [ר"ל שלא] יחסר, אבל להותיר יכול להותיר. ומנשה דמשמע שלא יחסר ושלא יותיר, דוקא אמלך חזקיה קא קשיא ליה, דלא מיעבר במיליה והוצרך [לתרץ] משלו נתנו לו. מצאתי גיליון ע"כ.
מטי כתיב. פירוש דמטה גר בציר"י משמע שמטי דינו של גר. אבל מטי בחירי"ק משמע דמטה דינו של הקב"ה. משום דכתיב ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה. וכשהוא מחייב את הגר נמצא מטריח להקב"ה לשלמו מה שנפסד ממנו על שחייבו שלא כדין. והוה ליה כאילו מטה דינו של הקב"ה. גיליון ע"כ.
[תוד"ה והא יראוני מוחלין]. גיליון אי נמי דאתיא אליבא דר' ישמעאל, ויש לחלק בין האי עשה דכובש שכר שכיר, כיון דפרע לבסוף וליכא גביה אלא מה שאיחר אצלו ושכירותו, לא זז משם עד שמוחלין לו אם עשה תשובה. גיליון ע"כ.
ועוד גיליון אחר, המלוה לעני בשעת דוחקו כדי למעט רעבון ביתו, דומיא הלא פרוס לרעב לחמך דכתיב לעיל מיניה. והא דאמרינן בפ"ק דחגיגה רעות רבות וצרות זה הממציא מעות לעני בשעת דוחקו, היינו כגון שמתכוין לרעה, כגון שיש לעני חפץ נחמד או בית או שדה וכרם וכיוצא בו, וכוונתו שיחלט לו ע"י משכון. וכן כתבנוהו בחגיגה. עד כאן תוספות כ"י בסנהדרין.
תוד"ה זה הממציא וכו' מיהו מחלק הריב"ן וכו'. ונ"ב גיליון. וי"מ דהכא לאו הלואה היא אלא שרואה לעני בדוחק גדול וממציא לו שימכור לו כל נכסיו בזול. וזהו הפסד גדול לעני. אז תקרא וי"י יענה, זה המלוה וכו'. גיליון ע"כ.
ונ"ב עוד גיליון, זוזא לתליתא שכיחא. פירש רש"י ז"ל, לקנות פת לפי שעה, שתולהו בסלו. ואמרינן תלא לסילתא תלא למזוני. לעללא לקנות תבואה. ורבינו תם פירש לתלותו כעין תליוה וזבין, שמפחידו השלטון לתלותו אם לא יפדה עצמו, שכיחא, שגורם לו הפסד. לעללא לקנות לו תבואה הרבה ביחד שמוכרין בזול, לא שכיחא. מצאתי גיליון.
<h2>דף ז.</h2>
איתיביה הוקר רגלך מבית ריעך. גיליון, אהא דאמר כל היכא דאתא ולא אייתי דברי הכל לא פליגי דעייל ומיתחזי, והא כתיב הוקר רגלך וגו' דמשמע דלא ליתחזי כלל. ונראה לי דאריש לקיש קא מותיב דאמר דאפילו לקרבן אין לו שיעור וכל אימת דבעי מתחזי והא כתיב הוקר רגלך וגו'. וזה נראה לי עיקר. ע"כ.
<h2>דף י.</h2>
כהררים התלויים בשערה. פירוש שאין כח בשיער להחזיק את ההר, אלא נראה כתלוי ועומד בשער. כן כל הלכות אלו, דמדאורייתא כל מלאכה אסורה, ובאה ההלכה ופירשה מלאכת מחשבת אינו חייב במלאכה עד שיתכוין לעשות אותה מלאכה. ובתוספתא בסוף עירובין מוסיף ערכין וכו'. ע"כ.
<h2>דף יב:</h2>
וחכמים או' על י"ב עמודים הארץ עומדת. פי' רמז לתנועת גלגל המזלות. מצאתי ע"כ.
<h2>דף יג:</h2>
בשעה שהדיבור יוצא מפי הקב"ה וכו'. גיליון. בספר היכלות, כשהקב"ה רוצה לגלות הדיבור, פירוש נביאות לנביא. אז בא אש חרישית באזני החיות, שלא ישמעו הדיבור מפי הקב"ה. שאין כל בריה יכולה לקבלו מחמת כח וחוזק אלא חשמל. וממנו לשרפים. ומהם לשבעת רואי פני המלך, פירוש הממונים על שבעה פתחי היכל. כך מתמעט הדיבור והולך עד שמגיע אצל הנביא. והדיבור מכה בחשמל כאדם המכה בקורנס. וכתב הרב ר' אליעזר מגרמייזא כתיב ואני חזון הרביתי ודברתי על הנביאים, ולא כתיב אל הנביאים. אלא הקב"ה אומר למלאכים תראו המראה אל הנביאים. וזהו ודברתי למלאכים על הנביאים להראותם. גיליון ע"כ.
תוד"ה בן כפר שראה את המלך. בן כפר שאמר ראיתי את המלך אין מאמינים אותו, לפי שאין דרכו של מלך להיות בכפר צריך להביא סימנים הרבה לומר ראיתי פלוני ופלוני שרים ופלוני ופלוני משרתיו כדי שיאמינו, לפי שראהו שלא במקומו ואין דרכו להתראות שם. כך יחזקאל ראה את המרכבה על נהר כבר בחוצה לארץ, ותמהו עליו כל השומעים, הוצרך לפרש כל סדר המרכבה. אבל ישעיהו ראהו יושב על כסא רם ונשא, לא הוצרך לפרש. והוא סוף הדיבור ונכתב בצדו גיליון. זה הפירוש מתקבל לפי המפרשים התם בשלהי מועד קטן היה דבר י"י אל יחזקאל שהיה כבר, שהתחיל קודם לכן לשרות עליו רוח הקודש בארץ ישראל. וכיון שהתחיל שוב לא פסקה אפילו בחוצה לארץ. אבל לדעת המפרשים שאין רוח נבואה שורה כלל בחוצה לארץ [קשיא]. וי"ל כיון שהיה יחזקאל בחוצה לארץ דומה לבן כפר, ובן כפר שראה את המלך הוא בעיניו דבר גדול ומשונה, וכיון שהתחיל לספר מספר היאך ראה אותו, אומר כל סימניו שיכול, ואינו פוסק מלדבר בו. כל כך הדבר נפלאת בעיניו. אבל בן כרך לא נפלאת בעיניו הדבר, לפיכך אומר ראיתי את המלך בקיצור דברים, שאין להרבות את הדברים, מצאתי ע"כ.
<h2>דף יד.</h2>
קילל ישעיה הנביא וכו'. גיליון, ואי קשיא היכי אמר ולא נתקררה דעתו עד שאמר ירהבו נער בזקן, הא לעיל נמי אמר ונתתי נערים שריהם. תריץ דנתתי נערים שריהם היינו פחות [שהרי] מושל על פחותים כמותו. אבל ירהבו נער בזקן היינו שהפחות מושל על הצדיק. ואין לך צרה גדולה מזו ע"כ.
תוד"ה ולמטה בבית קיסר וכו' שהיו באנשי דורו בעלי מעשים כמותו. נ"ב גיליון, אי נמי לא חש לומר למעלה, שכבר א' ר' חנינא בן דוסא שהיה חשוב. פירוש דהא רבי אבהו בבית קיסר דהיינו מלבד שהיה חשוב למעלה היה חשוב גם למטה. כך נראה לי. ע"כ.
<h2>דף יד:</h2>
תוד"ה והקתני ג' הרצאות וכו'. נ"ב גיליון, פירוש לפירושו, כי רבי יוסי בר' יהודה קא חשיב ג' הרצאות כסדר הזה, זה לפני רבו, ורבו לפני רבו, ורבו לפני רבו, מרבי חנינא בן חכינאי עד ריב"ז. וכולן היו כשלשלת הזה כסדר הזה. אבל יש הרצאות אחרות שאינן תלויות זו בזו כשלשלת. והנהו לא קא חשיב, כי כוונתו לא היתה אלא לחשוב ולמנות כסדר הזה. והכי קאמר שלשלת ההרצאות הם כשלשלת אחת. והמקשה היה סובר כי כל ההרצאות קא חשיב, ואקשי ליה דאמאי לא קא חשיב רבי אלעזר בן ערך שהרצה לפני ריב"ז. ותירץ לא דמי הרצאתו של רבי אלעזר בן ערך להרצאתו של רבי יהושע, שלא היה כשלשלת. אלא שלא ביאר לו היטב, ואמר דארצי וארצו קמיה קא חשיב, כהרצאתו של רבי יהושע. אבל ארצי ולא ארצו קמיה, כהרצאתו של רבי אלעזר בן ערך לא קא חשיב. וסבר המקשה דלא הקפיד על השלשלת הזאת דוקא. ומשני דלא קא חשיב אלא כסדר השלשלת. כך מצאתי. וקיצרתי כי היה מטושטש. ע"כ גיליון.
אבני שייש. גיליון, והעיקר אבני שייש טהור קרא החלק האמצעי מן האויר, שהוא קר וזך [ונקי]. וקראו שייש לרוב קרירותו, וטהור לרוב זכותו. ושם מתיילדים מי המטר העולים מן הארץ באיד הלח. ור"ל אל תאמרו שהמים הם משם, אלא מן הארץ עולים באיד הלח. מצאתי ע"כ.
הציץ לצד שכינה. ונ"ב והעיקר הציץ בחכמה ומת, שלא עמד על אמתתה, ונתרשל ממנה מכל וכל, ושב כבראשונה, שלא ראה כלל. ונפגע. שלמד ממנה, אלא שלא היה לימוד שלם, שלא עמד על אמתתה, ושב מבולבל. מצאתי ע"כ.
קיצץ בנטיעות. פירוש יצא לאמונה רעה. ומפני שהמשיל החכמה לפרדס, אמרו קיצץ בנטיעות. גיליון ע"כ.
<h2>דף טו.</h2>
עיפוי. והעיקר מלשון ועפו בכתף פלשתים, לשון התפשטות. גיליון ע"כ.
ומחיוה שיתין פולסין. נ"ב חידושים. ומחיוה שיתין פולסין דנורא. וזהו מלקות של מעלה. דמלקות של מטה ל"ט, כי עונשין מן י"ג ולמעלה, ומכה משתלשת לכל שנה. וב"ד של מעלה עונשין מעשרים ולמעלה לכן מלקות של מעלה ששים. והלקו למטטרון, להודיע שאין לו יכולת יותר מאחרים. ע"כ. פירוש והיינו טעמא דבב"ד של מטה, אם חטא מי"ג ולמעלה מזכירין [לו] העונות שעשה מי"ג ולמטה, דלא הוה בר עונשין. ע"ד מעביר ראשון ראשון ועון עצמו אינו נמחק. ואם תחלוק ג' מכות לכל שנה ושנה מיום שנולד עד י"ג נמצא דלעשר שנים עולה שלשים מלקיות. ולשלש שנים תשע מלקיות. הרי ל"ט מלקיות. וממילא דמיום שנולד עד עשרים שנה דמתענש בב"ד של מעלה עולה ששים. דלעשר שנים עולה שלשים מלקיות. נמצא דלעשרים עולה ששים מלקיות. ע"ב.
תוד"ה שובו, בסוף הדיבור. ומ"ש מקרבא קדמייתא לאבוך. משום דאבוה דרבי מאיר נירון קיסר, כדאיתא בגיטין פרק הניזקין. כך נראה לי. גיליון ע"כ. ומ"ש מצילין תיק הספר. גיליון. והגוף נקרא תיק הספר, הוא בפרק חלק, אמר רבא וכולהו גופי דרפתקי נינהו, טוביה דזכי למיהוי דרפתקי דאורייתא. עיין [שם] בפירוש רש"י ז"ל ע"כ.
<h2>דף טו:</h2>
טינא היתה בלבם. י"מ כעס וי"מ חלודה וי"מ מינות. מצאתי ע"כ.
<h2>דף טז.</h2>
זה המסתכל בקשת. גיליון. פירוש לא לענין זהרוריתו נאמר שאין זה כבוד כלפי מעלה. אלא כמו שאין אדם יכול לכוין מראה הקשת מהו, שבמקום שנראה לו אדום נראה לו ירוק וכל מיני מראות, ואינו יכול לכוין בו מראה ברור, כך מראה שכינה אינם יכולין לכוין בבירור מה הוא. רבינו ישעיה הגדול ע"כ.
<h2>דף יט.</h2>
[תוד"ה נגזור] ולפירוש ראשון ניחא. נ"ב גיליון, לפירוש רש"י דחרדלית היינו שיורדין מהר גבוה, לכך אמר חרדלית של גשמים אבל בים לא. כך היה נראה. [אבל] הנכון הוא דלפירוש ראשון דפי' דאין מקוה מטהר בזוחלין לכך אמר אין מטבילין בחרדלית של ים. ואתיא כרבי יוסי דאמר כל הימים כמקוה. גיליון ע"כ.
מהו להטביל מחטין וצינורות בראשו של ראשון וכו'. פירוש דמכיון דאמר ר"י אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים, כלומר דמכיון דנגיעתו מהני אף לשני, וכל שכן כשמטביל בראשו של ראשון בגופיה. פירוש כגון שיש לו שערות בראשו המתלחלח במחטין. כך מצאתי. ולי נראה כגון שבעוד שראשו תחת המים הטביל מחטין וצינורות בראשו של ראשון. שאע"פ שהמים שעל ראשו אינם בעובי חצי אצבע, ואין בו שיעור מקוה כלל אלא אמרינן גוד אסיק והוי ליה כאילו על ראשו שיעור מקוה שלם. גיליון ע"כ.
<h2>דף כא.</h2>
האונן והמחוסר כיפורים. פירוש הא דנקט האונן והמחוסר כיפורים, ולא נקט הנהו דמתניתין כגון לתרומה ולמעשר וכו', דהנהו נמי דרבנן נינהו. וי"ל דהנהו דמתניתין במטביל ידיו איירי, אבל הכא איירי במטביל כל גופו. כך שמעתי. גיליון ע"כ.
